RSS

ההודעות בלוג '2015' יולי '

עמא דבר - הפתגם היומי 8

לא דובים ולא יער

הסבר

ביטוי שמשמעו: לא היה ולא נברא, לא היו דברים מעולם. אין שמץ של

אמת בדבר, אלא הוא בדוי לגמרי.

מקור

בספר מלכים מסופר: "וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים

יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו

וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם

אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים".

והפירוש הוא כי הנביא אלישע פגש בחבורת ילדים בדרכו מיריחו לבית

אל. הילדים לעגו לו, והוא, בתגובה, קילל אותם. מיד יצאו שני דובים מן

היער הסמוך והרגו 42 ילדים.

בגמרא במסכת סוטה (מז, א) נחלקו רב ושמואל אחד מהם אמר שהיה

כאן נס אחד בלבד, כי יער היה שם תמיד, אבל לא דובים. והשני חולק

עליו ואומר ששני נסים היו, כי לא היו כאן מעולם לא דובים ולא יער...



עמא דבר - הפתגם היומי 7

טלית שכולה תכלת

הסבר

כינוי לאדם מושלם וצדיק. אמנם נהוג לומר כך בדרך השלילה, על אדם

שאינו צדיק גדול אומרים שהוא איננו טלית שכולה תכלת....

מקור

במדרש רבה (פרשת קרח יח): "וַיִּקַּח קֹרַח", מה כתיב למעלה מן הענין

במדבר טו, לח(: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת", קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה

תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית. א"ל: חייבת בציצית. א"ל קרח:

טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה?


עמא דבר - הפתגם היומי 6

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו

מקור

כאשר אנו מבחינים באדם הנכשל בדיבור או במעשה, עלינו להימנע

מלמהר ולדון אותו לכף חובה עד שנעמוד באותו מצב ונעבור את הניסיון

בהצלחה. עד אז, אין לנו הזכות לדון את זולתנו.

הסבר

בפרקי אבות (ב, ד): הלל אומר אל תפרוש מן הציבור ואל תאמין בעצמך

עד יום מותך ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו ואל תאמר דבר

שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא

לא תפנה. ומבאר רבינו עובדיה מברטנורא: אם ראית חברך שבא לידי

נסיון ונכשל, אל תדינהו לחובה עד שתגיע לידי נסיון כמותו ותנצל.

בספר לקוטי מהר"ן (תנינא א, יד) כותב רבי נחמן מברסלב, שצדקה עשה

הקדוש ברוך הוא עם ישראל שקבע את יום הדין של ראש השנה דוקא

ביום זה שהוא ראש חודש, כי ביום זה הקדוש ברוך הוא בעצמו מבקש

כפרה כביכול, כמו שאמרו בגמרא בשבועות (ט, א) שהקב"ה אומר:

"הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח", ובני ישראל מביאים משום כך

קרבן מוסף של ראש חודש. ולכן אין אנו מתביישים ביום זה לבקש כפרה

ממנו יתברך על כל עוונותינו, מאחר שהוא עצמו מבקש כביכול כפרה

לעצמו. וזה בבחינת "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

עמא דבר - הפתגם היומי 5

אבן שאין לה הופכים

הסבר

חפץ מיותר שאין לו דורשים.

מקור

הגמרא במסכת סנהדרין (דף יד.) מספרת: שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה

גזירה על ישראל שכל הסומך - יהרג וכל הנסמך – יהרג. וכן גזרו שעיר

שסומכין בה – תיחרב, ותחומין שסומכין בהן – יעקרו. מה עשה יהודה בן

בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני

תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן: רבי מאיר

ורבי יהודה ור' שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף אף רבי

נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בני, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא

עליך?! אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים.



עמא דבר - הפתגם היומי 4

אבוד עשתונות

הסבר

פעולה הנעשית מתוך בלבול או חוסר אונים.

מקור

בספר תהלים )קמו, ג-ד( נאמר: "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ

תְשׁוּעָה תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו".

כאשר עלה לארץ ישראל הגאון רבי יוסף ידיד, מחשובי רבני בוכרה, חי

בעוני ובמחסור רב, ולמרות מצבו החומרי הדל היה מוסר נפשו ללמוד

וללמד תורה לרבים שהיו משחרים לפתחו.

פעם אחת פגש בו הגאון רבי אברהם עדס, וכאשר עמד על מצבו של

רבי יוסף מיד אמר: מכיר אני שלושה עשירים מופלגים מעדת הבוכרים,

אדבר עמם שיסייעו ויתמכו בך כדי שמעתה ואילך תוכל לשבת ללמוד

מתוך שלוות הנפש והשקט.

שמח רבי יוסף למשמע הדברים.

כעבור זמן לא רב חזר רבי אברהם אל רבי יוסף וסיפר כי הדבר לא עלה

בידו שכן העשיר הראשון הלך לבית עולמו, השני חזר לארץ מולדתו

ואילו השלישי ירד מנכסיו

חייך רבי יוסף ואמר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד! וזה מה שאומר

לנו דוד המלך בתהלים: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה"

וכמו שקרה המעשה אתי שהעשיר הראשון "תצא רוחו", והשני "ישוב

לאדמתו" והעשיר השלישי "ביום ההוא אבדו עשתונותיו"