בעל "משנת רבי עקיבא" מפרשבורג
ביום זה (תקי"ח) נפטר הגאון הגאון מורינו רבי עקיבא אייגר הראשון זצ"ל, בעל "משנת רבי עקיבא" מפרשבורג.
חוטר מחצבתו
כבר מלפנים אותה גיליתי [ראה לעיל אות אלף שצ"ח צ"ט], שעד שלא שעקה שמשו של מרנא ורבנא רבי משה חריף זצ"ל, נתקבל פה קהילתינו למשנה למלך מרנא רבי עקביא איגר זצ,ל בעל מחבר ספר משנת רבי עקיבא. וחבלו חבל הכסף זו שלשלת היוחסין למעלה בקודש כך הוא:
מרנא זצ"ל היה בן הגביר הטפסר הגדול המפורסם רבי שמחה פרנס קהל הקודש האלבערשטאדט יע"א ולאמו הצדקת וחסודה בנשים מרת ציפורה בת היתה לו לאברהם, הרי הוא אביה רבי האי גאון קדוש ה' המפורסם רבי אברהם עקיבא לוי זצ"ל מק"ק הנ"ל, אשר אור תורתו היה מאיר כאור הבוקר לאיתנו. ורבי שמחה הלזה עשה ביתו לבית וועד לחכמים, והחזיק רבנים רבים בביתו ועל שולחנו, והזיל זהב מכיסו לפרנסתו, ונח נפשיה בשנת התקכ"ד (בהקדמת משנת דרבי עקיבא). והוא בן איש הארי החי הרב הגדול פרנס ומנהיג בק"ק הנ"ל מורינו הרב ליב איגר ז"ל, ארי שבחבורה, נפטר בשנת תק"י. בן הרב הגאון טפסר נגיד ומצוה מורינו הרב אליה איגר ז"ל, ארי שבחבורה, נפטר בשנת תק"י. בן הרב הגאון טפסר נגיד ומצוה מורינו הרב אליה איגר ז"ל, נפטר שנת תס"ג. בן הרב הגביר טפסר המפורסם ושתדלן המדינה מורינו הרב מאיר גינזמאן ז"ל, שהיה פרנס ומנהיג לראש המדברים בכל מקום, ובכל עת רצה ליעקב עמד לעזר וסעד אחיו הנרדפם, לא נח ולא שקט עד שהוציא ממסגר אסיר והפך התוגה לשמחה ואבל ליום טוב, והיה קרוב למלך ושרים, והשכים על פתחם לכל עת מצוא, ונח נפשיה בשנת תל"ד(חוט המשולש דף מ"א ע"ב).
במעלליו יתנכר נער
ובעודנו מרנא רבי עקיבא ז"ל נער קטון כבר היה לפלא, ובעת בוא הגאון המובהק רבי הירש חריף זצ"ל לישב על כסא הרבנות בעיר האלבערשטאדט, העמידו ראשי ופרנסי הקהילה לילד שעשועים הלזה לבוש בגדי שש שנים לקבל פניו, ודרש לפניו דרוש בדברים בעתם וכאשר כילה לדבר, ענה הגאון רבי הרש ז"ל, עיר אשר מגדלת גדיים כאלה בטח תצליח ותגדל תפארתה עד מהרה. והיה אחד מיוחד בין תלמידים אהובים וברורים אשר לרבו הגאון הנ"ל.
וכאשר גדל בשנים, גדל בשנים, קיים הי גולה למקום תורה, והלך לעיר הגדולה פרנקפורט דמיין ושימש איזה שנים בבית מותבא דכהנא רבה ה"ה באוהל יעקב הגאון האמתי בעל שב יעקב זצ"ל. משם חזר לקהילה קדושה האלבערשטאדט עיר מולדתו, והזמין לו ה' אשה הצנועה וחסודה מושכלת ומלומדת, זיווגו אשר הלכה אצלו, מרת יטל בת הגביר המפורסם התורני מורינו הרב זאבל לייטערסדארף ז"ל מע"מ וויען, והיא היתה עזרתו מקודש להסתפח בנחלת ה' (בהקדמת ובספר הנ"ל).
ומיד לאחר חתונתו והוא עודנו רך בשנים, הקהילו אליו אנשי שם איתני עיר מולדתו עדרים עדרים עדרי צאן קדשים לשתות בצמא את דבריו דברי אלקים חיים, וכבר באותן הימים יצא כברק שמשו שלב חריף ופתוח כפתחו של אולם זה רבי עקיבא (עירובין נ"ג ע"א). גם הריץ מכתבים במשא ומתן של הלכה אל גדולי הדור, הרי הם הגאונים האדירים רבי מאיר אבדק"ק א"ש בעל פנים מאירות ורבי יונתן זצ"ל, הלא הם כתובים בשו"ת שבספרו משנת דרע"ק ובספר בני אהובה להגאון רבי יונתן ז"ל בסוף הספר.
ראשית ממלכתו
בהיותו בן כ"ז שני,ז"ך וישר, נתקבל לאב"ד ור"מ ונשיא אלקים בקהילה קדושה צילץ במדינת שעלזיען, ושם נקבצו אליו הגדיים אל האיל המנגח ימה וצפונה זה רבי עקיבא (ילקוט פרשת חוקת פרשת והיתה לעדת בני ישראל). ויהי אחרי ישב שם שנות השמיטה, קרוב לשנת התקט"ז, נתעלה ונתקבל לר"מ ואב"ד פה עירינו [פרעשבורג], והרביץ פה תורה לפני ישיבה גדולה, והוד דברות קדשו השמיעם ספרא ומתניתא והילכתא אליבא דרבי עקיבא (בהקדמה הנ"ל).
פטירת צדיק
אמנם לא נמשך מלכותו פה, ומה זה ועל מה זה יסופר לדור בספר חוט המשולש דף מ"ב ותוכן דבריו כך הם:
הנה כבר נאמרה ונשנית שמרנא ז"ל נתקבל לר"מ ואב"ד דפה עוד בחיים חיותו של מרנא רבי משה חריף זצ"ל, ויהי אחרי מופלג זמן זמנים אחרי ישבו מרנא ורבנא רבי עקיבא ז"ל פה, בקשו האלופים דקהלה קדושה דפה שידרוש להם דבר ה' ויבשר צדק גם בבית הכנסת הגדולה ולזה לא הסכים הגאון מרנא רבי משה ז"ל, אמנם בהיות הפצירו מאלופי הקהל במרנא רבי עקיבא ז"ל מאוד מאוד על זה, הטה אוזן לבקשתם ונענה להם ראשם לדרוש גם בבית הכנסת הגדולה. ויהי בימי ירח אלול בשנת התקח"י ביום ג' לחודש ההוא וימת משה עבד ה' מרנא ז"ל, ועמד מרנא רבי עקביא ז"ל להספידו כראוי לחחם בפניו, וראה זה כי נורא הוא, באמצע הספידא הפסיק ואמר, שמרנא רבי משה ז"ל אינו מניחו להספידו ותובע אותו לדין בפני בית דין של מעלה. ובכל זאת ניסה שנית לדבר דבר, אבל הפסיק שנית ולא הספידו עוד. וכאשר לביתו נחלה ר"ל, ובהגיע תור יום השני שלא נאמר בו כי טוב, יום חמשה עשר לחודש ההוא, ויאמר אלקים למרנא ז"ל קום עלה בית אל ויצאה נשמתו הטהורה ביום ההוא ובא בכל"ח אל קבר. והדברים הנוראים האלו נרמזים בקיצור בפתשגן כתב המצבה: "אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תרה", יע"ש ואת אשר שמענו ונדעם הגידו זקני שער ז"ל, שכאשר בא הספדן להתאונן ולקונן על פטירת מרנא ז"ל, פתח עליו האי ספדנא "אחד עשר יום מחורב", כי רק י"א יום עברו מיום ג' אלול שנחרב הבית הראשון, עד יום ט"ו שבו נחרב הבית השני בפטירת מרנא זצ"ל. (בינה לעתים אלול)
זרעו אחריו
והנה אם כי מרנא ז"ל נגווע צעיר לימים,בכל זאת זכרונו לא יסוף מישראל על ידי גידוליו גידולי הקודש תרתי במשמע אשר הניח אחריו ברכה, הא' המה צאצאיו צאצאי קודש, הרי הם הגאון האמיתי מורינו הרב ליב איגר ז"ל, נתקבל לאב"ד ור"מ דק"ק ראטערדאם, ואחר כך נעשה אב"ד בעיר מולדתו האלבערשטאדט משנת תקל"ה עד תקע"ד. ובנו הוא הגאון הגדול מורינו הרב זאבל איגר ז"ל אב"ד דמדינת ברוין שווייג בעל המחבר ספר עטרת פז ורימון פרץ. והשני הגאון המובהק מורינו הרב בנימין וואלף איגר ז"ל אבדק"ק צילץ ומדינת פרייזיש שלעזיען, ואחר כך אב"ד דק"ק לייפניק ובנו הוא הגאון הגדול מורינו הרב עקיבא איגר ז"ל אבדק"ק ה"ש משנת תקע"ד עד תקפ"ד. ובת אחת יחידה הצדקת ומלומדת כגברא מרת גיטל (כן כותב עליה מר אחיה הגאון רבי וואלף בשו"ת רבי עקיבא איגר סי' כ"ט), אשת הרב המובהק מורינו הרב משה גינז בעיר אייזענשטאדט, והיא הולידה את ראש גולת אריאל רבי עקיבא איגר ז"ל, ואת הגאון האמתי רבי בונם ז"ל אבדק"ק מטערסדארף במדינת אונגארן.
אוצרות פרי רוחו
הב', הנה הנם חידושים עצומים ושו"ת אשר הניח מרנא ז"ל, מהם סדרו בניו הגאונים האדירים הנ"ל, ספר משנת דרבי עקיבא, והדפיסוהו בשנת תקמ"א. ושם שבח המגיע לכתבים על מרנא ז"ל מהני תרי גדולי הדור, רבי צבי הירש יאנוב ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק פיורדא, ורבי יצחק יוסף תאומים ז"ל אב"ד ור"מ דק"ק ברעסלוי. והראשון כותב על חיבור מרנא ז"ל וזה לשונו הטהור: אוצר נחמד ונעים בנוה חכם חרשים ונבון דבר ואיש תבונות הרי הוא הרב הגאון המפורסם המנוח מורינו הרב רבי עקיבא איגר זצלה"ה, אשר היה אב"ד ור"מ בקהילה קדושה פרעשבורג, אסף אוצרו הטוב ברוח מבינתו זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת כלים מכלים שונים, הוא הגבר הוקם על עד למעלה ראש בהפיץ עין אורו החוצה על פני תבל ארצה,להגדיל תורה ולהאדיר ולהעמיד תלמידים מתמידים בתורתו, בהדרת קודש יסודתו, זה שמו לעולם, נודע בשערים לתהלה ולתפארת כי הגדיל לעשות כל ימי עולמו עד בא יומו וכו' עד כאן לשונו. והחיבור הזה הוא רק אפס קציהו מחידושי תורת מרנא ז"ל, כי מרוב שקידתו על דלתות התורה ולשפוט בין איש לרעהו, נמנע מכתוב חידושיו בכתב יושר דברי אמת עד הגיע יום דמפגרי בי רבנן. זאת ועוד אחרת, כי סמך על זכרונו הטוב, וחשב שעוד יגיע זמן ברבות הימים לחבר יריעותיו. הא והא גרמו שלא נמצא בכתביו רק החידושים אשר יכיל זה הספר בקרבו, יעויין באומר הבא מיהודא בנו של מרנא ז"ל, הגאון רבי ליב הנ"ל בהקדמה ארוכה שהקדים לספרו דמרנא ז"ל, זי"ע ותנצב"ה. (בינה לעתים אלול)
הרה"ק רבי יעקב קופל חסיד ז"ל
ביום זה (תקמ"ז) נסתלק לג"מ הרב הקדוש רבי יעקב קופל חסיד אבי שושלת קוסוב-ויז'ניץ זצ"ל.
הרב הקדוש רבי קאפיל ז"ל אבי זקינו של הוויזניצער רבי, מכר מרגליות וכדומה ביומא דשוקא, ובכל רגע צעק שויתי ה' לנגדי תמיד, לזאת קראוהו שויתיניק. (בינה לעתים אלול).
ט"ז אלול
ביום זה (שמ"ב) נפטר מוהר"ר יצחק ב"ר דוד הכהן זצ"ל אב"ד ור"מ בקראקא, רבו וחותנו של הגאון מהר"ם מלובלין. הוא הגאון האדיר המפואר, אשר אצלו נתאחדו תורה וגדולה במקום אחד, מלא כל העולם כבודו, וחתנו המהר"ם מלובלין בתשובותיו התפאר בו, וחתם עצמו מאיר בן מהר"ר גדליה, חתן המלך מהרי"ץ כץ ז"ל (מליצי אש). (בינה לעתים אלול).
י"ז אלול
ביום זה גורשו הרומאים מיהודא וירושלים, והוא יו"ט דמג"ת. והכי איתא בפרק' דאלול שם, בי"ז בי' איתנטילי רומאי מיהודא ומירושלים מפני שהיו מצירין לבני ירושלים, ולא הי' יכולין לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה, ובמה היו מצירין להם,מלכי יון מושיבין קסטיראות בעיירות להיות מענים את הכלות, ואח"כ הי' נישאין לבעליהן, ומנעום את ישראל שלא לשמוח עם נשותיהן, לקיים מה שנאמר אשה תארש ואיש אחר ישגלנה, ולא הי' אדם מבקש לישא אשה בפני הקסטיראות, חזרו ומכניסים אותם בחשאי, שנא' והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחיים ואור הנר, וכשהי' שומעים קול רחייהם בבורני' היו אומרים שבוע הבן שבוע הבן, וכשהי' רואים אור הנר בברור חיל הי' אומרים משתה שם משתה שם (בספר הפרנס לרבינו משה מרוט"ב תלמיד מהר"ם ז"ל בסי' ש"ע, מה שנהגו לחלק נרות להדליק בקידושי כלה משם שמחה, כדאמרינן בסנהדרין אור הנר בברור חיל משתה שם, אב"י העזר"י, ע"כ). ובת אחת הית' למתתי' בן יוחנן כהן גדול, וכשהגיע זמנה להנשא, באו הקסטרין לטמאה, ולא הניחו אותם וקנאו מתתי' ובניו וגברו ידם על מלוכת יון, ונמסרו בידם והרגום, ובאותו היום שבטלוהו עשאוהו יו"ט. (בינה לעתים אלול)
ח"י אלול
שילוח היונה מן התיבה
ביום זה שלח נח את היונה מן התיבה, ולא מצאה מנוח. בסידור יעב"ץ שער הצאן, ועיין במגדל עוז שלא שהיה בשבת. [וראה לעיל אות אלף שפ"ט].
ביום זה (שס"ט) נסתלק לג"מ הרב הקדוש רבי יהודה ליווא (בן רבי בצלאל), המהר"ל מפראג, זצ"ל.
מי שבירך לנזהר מיי"נ
כאשר זכיתי להיות על קבר מאור הגדולה הכהן הגדול הש"ך זי"ע בהעלישויא, ראיתי שם בקונטרס גדול הכתוב על הקלף משנות קדם, והא קונטרס הבי כנישתא קדישתא עתיקא בשם, מי שבירך שיסד המהר"ל מפראג זיע"א לברך הנזהרים מיין נסך ויעתק פה:
מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את כל החסידים והפרושים הנזהרים במצוות שנצטוו לישראל, הוא יברך וירומם וינשא למעלה,את כל איש ואשה הנזהרים ביין שאסרו חכמים, בשכר המצוה הזאת יתן להם הקדוש ברוך הוא בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות ומורי הוראות בישראל, ויזכו לרב טוב הצפון לצדיקים וליין הקדוש המשומר לעתיד לבוא, ולא יבוא מכשול וחטא ותקלה על ידם, וישאירם ויחיים ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, ויאריך ימיהם ושנותיהם עד עולם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן.
תקנות ביהכנ"ס
העתק תקנות גדולות שתיקנו גאוני העיר הגדולה קהילה קדושה פראג יע"א הכתובים שם על טבלא בבית הכנסת הקדוש אנ"ש (אלט-ניי שוהל) וכך כתוב שם:
אלה תקנות ישנות מהאר"י שבחבורה רבינו הגדול המפורסם מהר"ל זצ"ל מפראג, וקצת מנהגים דבית הכנסת ראשונה דמתקריא אנ"ש, ושם אזהרות גדולות שלא ידבר שום שיחה כלל בשעת התפלה, מברוך שאמר עד לאחר שמונה עשרה.
א. בשבת ויום טוב לא לכבד פנוי יהיה מי שיהיה בשום מצוה יהיה מי שיהיה, ומכל שכן לעלית ספר תורה, חוץ חתן ובר מצוה.
ב. בשבת ויום טוב העולה לספר תורה במקום שלישי יהיה דווקא איש מורינו, ומרביעי עד שמיני צריך להיות איש חבר, אבל זקנים תמימים מאנשי ישרים אינם בכלל. ואחרון ומפטיר צריכין דווקא חבר, אבל חתן ובר מצוה אינם בכלל.
ג. תיקון ישן מהגאון מהר"ל הנ"ל מהחיובים כסדר הזה, החתן ביום חתונתו או בשבת לאחר חתונתו, דהיינו אם הוא בחור או אפילו אלמן שנשא בתולה, וכן הבר מצוה והחתן בשבת שמזמרים אותו בשבת שלפני חתונתו, ואם אי אפשר לעלות שניהם, יטילו גורל ביניהם ואחר כך שושבינים, ואחר כך המוהל, ואחר כך בעל היולדת, ואחר כך היאר צייט.
ד. תקנה מהגאון מהר"ל הנ"ל, שביום החתונה יתן הגבאי לשני שושבינים כגון במ' גראשין ארבעים ולא יוסיף.
ה. תיקון מהגאון מהר"ל הנ"ל אם יש סך הנדן מהחתן לערך אלף זהובים, אז צריך החתן ליתן למצות גלילה אחד זהב הגר שפעציע, ואם ימעט נדן החתן מערך הנ"ל, יש ביכולת הגבאי לעשות כרצונו. אבל מעות הזאת יתן להגבאי קודם שבת, ואם לא נתן לא עכב, רק צריך ליתן משכון להגבאי, ומפני הבושה והמחלוקת הכל שווין ויתן המשכון הזה עשיר ודל.
ו. אם בחול הי' ברית מילה, מחוייב בעל הברית ליתן בשביל המצוות יוד צ"ל, וגלילה לית בכלל, ובאם יש מוסף יתן י"ב צ"ל.
ז. מכל תפילות י"נ וי"ט ותקיעת שופר, לא לכבד כלל לשום בעל בית, רק מאותן בעלי בתים ההולכים בבית הכנסת אנ"ש, גם תיקן אב"ד ור"מ דקהילתנו מורינו הרב יחזקאל לנדא סג"ל שהמתפללים בימים נוראים שלא יתפללו עם משוררים כלל.
ח. ביום העשירי של אחר תשעה באב לומר בבוקר שיר היחוד ושיר היום ותהילים מאתמול מתשעה באב.
ט. אסור להחזן להתחיל אדון עולם בבוקר קודם שקרא השמש דמתא, וגמר בחזירתו לפני בהכ"נ אנ"ש, גם לעת מנחת ערב – אבל אם השמש שקרא יש תמיד בבהכ"נ אנ"ש, צריך החזן להמתין ולהתחיל עד שהשמש שקרא יגיע למקומו וקרא להחזן להתחיל.
י. נמנו וגמרו מנהג ישן בבית הכנסת אנ"ש, שאסור לאבל יהיה מי שיהיה לעבור להתפלל מעריב דראש חודש וערב שבת ויום טוב כלל.
יא. בשבת לאחר הפטורה, קודם אב הרחמים, צריך החזן להזכיר נשמות קדושים הנרשמים במימרא בוך.
יב. מנהג ישן בבית הכנסת אנ"ש, שהשירה דפסח בפיוט דשחרית ועשרת הדברות דשבועות בפיוט, אין להחזן לומר בהשירה שום ניגון כלל. ובז' דפסח בשירה דספר תורה, כשיגיע הקורא לאז ישיר, אז הוא שותק, וכל הציבור קורין בקול רם מאז ישיר עד גמירא, ואחר כך מתחיל הקורא לבד מאז ישיר עד גמירא.
יג. מנהג בבית הכנסת אנ"ש, אותה הפמוטא שיש בצד דרום, צריך להדליק החצי כל יום ב' וה', ואם יש ברית מילה וביום שאין אומרים תחנון, ידליקו כולה, וגם ביום טוב בשחרית קודם נשמת. וגם הפמוטא שיש לפני ארון הקודש, להדליק כולה ביום טוב בשחרית וגם בפורים והושענא רבא. ואותה פמוטא שיש לפני פתח דבית הכנסת זו לפנים, אפילו עני שבעניים אם יש לו ברית מילה, מחוייב להדליק כולה, ואותה הפמוטא דברית מילה נקראת נר של אליהו ז"ל, עד כאן הדלקה עושה מצוה.
יד. הלייכטער בתוך העלמאמר, אין להדליק רק באותו יום שנוטלים ב' ספרי תורה, גם בפורים בערבית על שם ליהודים היתה אורה.
טו. מחול המועד דסוכות עד פורים צריך לברל על הטלית לאחר שיר היחוד, מפורים ואילך צריך לברך קודם שיר היחוד.
טז. כל בתי כנסיות צריכין להמתין על בעת הכנסת זו, בת"ב ללכת על ציונים ותקיעת שופר וקריאת מגילה, וכן בהסליחות קודם ראש השנה, ומכל שכן לברכו בשבת, ובליל מוצאי שבת להמתין עד התחלה בבית הכנסת אנ"ש.
יז. עירובי חצרות ערב פסח נעשה בבית הכנסת אנ"ש על ידי מרא דאתרא, וא"א שם, נעשה על ידי חד מרבני ב"ד מו"ש להוציא כל הקהילה.
יח. תיקון מהגאון מורינו הרב דוד אופנהיים אב"ד ור"מ דקהילתנו ז"ל, ביום ט' באב שלא לפתוח פתח דבי כנישתא עד שעה וי"ו, ולהאריך בניגוני דקינות, ולכוין יציאה דבית הכנסת בחצי היום, כדי שלא להקל במלאכות וכיוצא בהן.
יט. השמש הקבוע בבית הכנסת זו ישגיח על הי"צ מקדושים אשר בארץ המה שנרשמים בטאפל (בטבלה), כדי לומר קדיש בשבילם ולהדליק נרות לנשמותיהם בגן עדן, זכותם יעמוד לנו אמן.
כ. מנהג בבית הכנסת זו, יום ט' באב מהפכין בגדי קודש דספרי תורה מפנים לחוץ בפשתן שחור, זכר בית מקדשנו, וביום ט' באב יהיה בשבת ואז נדחה ליום א', אין מלבישין הספרי תורה בבגדי סמוט שחור, ולעת ערב הנוטה ליום יוד מנחם יש פרוכת לבן לפני ארון הקודש דבית הכנסת זו, כן מנהג.
כא. לשבעה קרואים דחוץ לא יקובל יותר מח"י אנשים, וסימניך וח"י בהם כתיב.
כב. מנהג בבית הכנסת זו, בכל ערב ראש חודש בשומרים לבוקר לומר קודם עקידה אנא אלקי אברהם, סליחות מורינו הרב אברהם קרא זצ"ל.
אלו התקנות על שם כ"ב אותיות אלפא ביתא תקנם כ"ב תקנות, קיימו וקבלו עלינו ועל זרעינו בבית הכנסת אנ"ש וכל בתי כנסיות פה פראג, אשרי אנ"ש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. נתחדש בשנת מ"ה יפי"ת ומה נעמת לפ"ק.
ענין עשיית הגולם
הגאון הצדיק דספינקא שליט"א הגיד לי ביום ב' חוקת בלק ז' תמוז (תרפ"ב) שהביאו לו כתב יד קודש ממהר"ל מפראג זי"ע, אשר בו משיב תשובה להגאון מורינו הרב יעקב גיצבורג זצ"ל כל ענין עשיית הגולם האיך ומפני מה עשהו, ואם יעמוד הגולם בתחיית המתים.
לבישת הט"ק לנפטר
ע"ד אחד שציוה להלבישו גם בטלית קטן, והיה פלוגתא בין שני חברא קדישא בזה, אם לקיים דברי המת או לא, הנה אז בלילה ההיא אור לזיין אדר, כאשר עוררתי על עניני הטהרה הנהוג בקהילה קדושה פ"ב יע"א, הגדתי שמסורת היה ביד זקני החברא קדישא, שתקנותיהם בטהרה ולבישה הנה הנם התקנות דק"ק פראג אשר נוסדו מראשי גולת אריאל המהר"ל מפראג והשל"ה זי"ע, ומעולם נהגו בקהילה קדושה פ"ב להלביש הבר מינן בשמונה בגדים דווקא לא פחות ולא יותר, כלבישת כהן גדול כאמור במעבר יבוק דק"ק פראג, ולזאת בענין לבישת הד' כנפות מעולם לא נהגו כן בק"ק פ"ב... ואם שהגאון הצדיק מורינו הרב דוד לק"ב ראב"ד פ"ב זצ"ל ציוה להלבישו גם טלית קטן, היה מטעם כי הקפיד בקיום מצות ציצית, כי לבש גם כן תכלת בציציותיו, כאשר ראיתי בעצמי, אחרי שהמציא הגאון מורינו הרב גרשון הניך זצ"ל בעל מסדר גמרא דטהרות, והיה כעין גמרא דשבת [דף קי"ח סע"ב] גבי ר' נחמן, והוה חיובא לקיים צוואתו. (בינה לעתים אלול)
י"ט אלול
הגאון בעל "כנסת הגדולה" זצ"ל.
ביום זה (תל"ג) נפטר הגאון מורינו הרב חיים (בן רבי ישראל) בנבנישתי זצ"ל, בעל "כנסת גדולה" ועוד חיבורים רבים, ונח נפשיה דמר כבן ע', עם הגיעו לשיבה.
רבינו חיים בן הג"ר ישראל, בהג"ר יהושע צונצין בעל שו"ת נחלה ליהושע, נולד בקושטא בשנת שס"ג, ורבו המובהק היה רבינו המהרימ"ט, וגם למד אצל הג"ר יוסף סאמיגא בעל דרך ימין, והג"ר צמח נרבוני זצ"ל, עוד בהיותו צעיר לימים נתפרסם לגאון הדור, והיה בן כ"א שנים כשנעשה מורה הוראה בקושטא בזמן רבו המהרימ"ט ועבד עבודתו בחנם בלי לקחת פרעון בעבודתו. בשנת ת"ג נבחר לרב לאיזמיר, תחת דגל האב"ד שם הג"ר יוסף איסקפא בעל ראש יוסף, שו"ת ועל ד' טורים.
בשנת שפ"ד כשהיה בן כ"א שנים הגר"ח בנבנישתי, נדפס פירושו "דינא דחיי" על הסמ"ג, ב' חלקים. רבינו בעל כנה"ג היה גאון אדיר ומובהק, וכשחיבר ספרו הגדול "כנסת הגדולה" ח' כרכים על הטוריםושו"ע ושו"ת, יצאה שמעו בכל העולם. עוד חיבר ספר שיורי כנה"ג על או"ח, חידושים על מסכת ב"מ, שו"ת בעי חיי הנחלק לד' ספרים, עץ החיי על או"ח, עץ הדעת על יו"ד, הגן על אהע"ז, ועץ הדר על חו"מ. עוד יש ממנו סדר הפסח [פסח מעובין], חמרא וחיי על מסכת סנהדרין, ס' הנאספות שו"ת מגדולים שלפניו, ספר הדרושים (מליצי אש) בינה לעתים אלול)
כ' אלול
עצי כהנים
ביום זה הוא זמן עצי כהנים והעם, הקריבו בו בני עדין בן יהודה, תענית כ"ו ע"א.
ביאת המשיח
בו יבוא משיח וינון שמו, וגבריאל מתשע שעות ועד עשר ומשחית את העולם צ"ב אלף איש (ס' אלי' ופרקי משיח)
עמידה לנוכח הקורא פרשת התוכחה
בס' אגרא דפרקא (סי' רנ"ט), בגמ' שבועות (דף ל"ו ע"א), יככה אלקים, יתיב ר"כ קמי' ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתניא, א"ל כנ"ה [שלא לומר לנוכח לחבירו לשון קללה אפי' דרך לימודו] יתיב האי מרבנן קמי' דר"כ, ויתיב, וקאמר גם א-ל יתצך וגו', א"ל כנה, ופריך תרתי ל"ל מ"ד ה"מ מתניתין, אבל בקראי אימא לא מכנינן, קמ"ל (לענ"ד הפי' בגמ' בקראי אימא לא, ע"ד בשו"ע או"ח (סי' קט"ז), דאסור לשנות פסוק, עיי"ש גבי ברכת רפאינו, וזה דקאמרה גמ' אבל בקראי אימא לא משנינן ודו"ק. ויש ליזהר בדבר ותמיה' לי, למה לא הביאו הפוסקים זה הדין, עכ"ל.
חידוש שלא זכר הגה"ק שדבר זה הובא להלכה בכנה"ג הגהת חו"מ בסי' כ"ז, משמי' דשלטי גבורים בשבועות שם, וכותב אח"כ ותתבונן בזה שמנהג ישראל תורה, מה שמקפידין שלא לעלות לתורה בקריאת התוכחות כי המקרא קורא לנוכח, ואני מקפיד בקריאת התוכחות שלא יעמוד אדם נגדי או אצלי, כיון שהוא דינא דגמ', עכל"ק זי"ע. בוודאי כוונת הגה"ק כשקרא התוכחה בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום נזהר בזה, דבקריאת התורה ברבים אם שקוראה בלא גברי, אבל הסגן מוכרח לעמוד, דאין רשאי לקרות בלא סגן, כמבואר בירושלמי ומובא בסי' קל"ט באו"ח.
ותיתי לי שזה רבות בשנים אני נזהר בזה להיות בחדר לבדי, ואין איש עמי בעת שאני קורא התוכחות בקריאת שמו"ת, מה"טנעוז לבי שזכיתי לכוון בזה לדעת הגדול ז"ל.
עלי' לקריאת התוכחה
בענין קריאת התוכחה, עיין בסי' תכ"ח [ס"ו], ובארחות חיים שם [אות ח'] בהגהות הג' דברעזאן, משו"ת הר הכרמל סי' י"ב, שהתיר לציבור שבקושי מצאו איש שיעלה לקרותה בלי ברכה, ובשו"ת מחנה חיים מה' תליתאה או"ח סי' ט"ז, שכן מנהג ק"ק מונקאטש לכתחילה, אמנם העלה שם שלא לשנות, ולקרות בברכה דווקא, זולת בשעת הדחק יכולים לקרות אף בלי ברכה. אמנם בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ס"ו חולק בזה, ועיין בהשמטות שלו לח"ב בשירי מנחה מחזק דבריו.
ובעץ החיים למס' מגילה [פ"ד מ"ו לר"י חאגיז} מצאתי, שאין מקפיד על העולה לחוש שיארע לו דבר רע, ע"ש. ובמג"א סי' נ"ג ס"ק כ"ב כ', דאם הש"ץ הקורא שונאו, א"צ לעלות.
רחמים בתוכחה דפרשת כי תבוא
ומ"ש שם מתשובת מהרי"ל סי' ק"ב [במהדורת שלפנינו סי' צ"ב], וז"ל, ששאלת ממנו למה לא נכתבה נחמה בקללות של "תבוא" כמו בקללות של בחוקותי, תשובה וכו' מה שנ"ל לתרץ, כי אין צריך בפרשת כי תבוא, לפי שנחמתם בצידם, שאין פסוק ופסוק שלא נזכר בו שם הויה המורה על הרחמים, להודיע שהמדה היא ברחמים, על דרך ומחץ וידיו תרפנה, ואין לך נחמה גדולה מזו, עוד יש לתרץ, כי פרשה אתם ניצבים קשורה היא למעלה עם פרשת תבוא, והרי הוא בכלל הברית, והכי משמע מדכתיב לעברך בברית ה' אלקיך וגו', ושב ה' אלקיך וגו' עד סוף הפרשה, כולה נחמה, והרי זה נכון, עכ"ל.
כ"א אלול
תענית יחידים
ביום זה יחידים מתענין ומשלימין, ומשכימין לסליחות (יעב"ץ)
הגאון רבי יהונתן זצ"ל
ביום זה (תקכ"ד) נפטר הגאון מורינו הרבי רבי יהונתן (בן רבי נתן נטע) אייבשיץ זצ"ל, בעל "יערות דבש" "כרתי ופלתי", ו"אורים ותומים" יעוד חיבורים.
שורש נשמתו
...ואעתיק במקצת מס' האבי"ב מהנוגע לדעת בדורנו וזה לשונו: ... ועל רבי יהונתן זצ"ל, כתב נשמת יהונתן בן גרשום, ועל שטעה עצמו בגלגול הראשון ואמר נוח לאדם למכור עצמו לעבודה זרה ולא יצטרך לבריות, על כן סבל כל כך שיצא עליו שם רע וכפרת עון לע"ז. ...
עשו שלום ביניהם
סיפר לי הרב המאור הגדול מורינו הרב דוד יעקב פרישמאן זצ"ל שהיה רב ומורה בקהילתי קאדלבורג, שהא למד אצל מרן החתם סופר ז"ל עשר שנים, שמרנא ז"ל הקפיד מאוד שלא יעמדו יחדיו בארגז הספרים שלו פני יהושע עם ספר כרתי ופלתי, או עם ספר אורים ותומים להגאון רבי יהונתן ז"ל, באשר היו שונאים בחיים, ופעם אחת ראה תלמיד אשר היה בן משק בית מרן ז"ל, שמרנא העמיד יחדיו הספרים הנ"ל, ושאל לגאונו מה היום מזמן אחר, והשיב מרן ז"ל גילו לי מן השמים שכבר עשו שלום הגאונים הנ"ל זה עם זה.
תשובת בנו
גם סיפר המחנה חיים לדודי הגר"א הלוי ז"ל, שפעם בא הגאון ר"ח דייטשמאן אבד"ק קעלין בשנת תקצ"ו לבקר מרן החתם סופר ז"ל לפרשבורג, וכאשר הלך גם מרן אליו לבקר בבית הנקרא שטאטוירטסהויג, ונתקבצו שמה הרבה מן התלמידים, ובתוך הדברים סיפר הגאון ר"ח דייטשמאן הרבה מגודל התשובה שעשה הבאראן אייבעשיטץ בנו של הרבי רבי יונתן ז"ל, וסיפר אז אותו מעשה שמביא המחנה חיים בענין קריאת התוכחה במחנה חיים ח"ג על או"ח סי' ט"ז, עיין שם היטב, וכאשר שמע מרן ז"ל סיפורו, אמר, אם כן אסור להרהר אחריו על הגאון רבי רבי יונתן ז"ל.
