עמא דבר - הפתגם היומי 4

אבוד עשתונות

הסבר

פעולה הנעשית מתוך בלבול או חוסר אונים.

מקור

בספר תהלים )קמו, ג-ד( נאמר: "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ

תְשׁוּעָה תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו".

כאשר עלה לארץ ישראל הגאון רבי יוסף ידיד, מחשובי רבני בוכרה, חי

בעוני ובמחסור רב, ולמרות מצבו החומרי הדל היה מוסר נפשו ללמוד

וללמד תורה לרבים שהיו משחרים לפתחו.

פעם אחת פגש בו הגאון רבי אברהם עדס, וכאשר עמד על מצבו של

רבי יוסף מיד אמר: מכיר אני שלושה עשירים מופלגים מעדת הבוכרים,

אדבר עמם שיסייעו ויתמכו בך כדי שמעתה ואילך תוכל לשבת ללמוד

מתוך שלוות הנפש והשקט.

שמח רבי יוסף למשמע הדברים.

כעבור זמן לא רב חזר רבי אברהם אל רבי יוסף וסיפר כי הדבר לא עלה

בידו שכן העשיר הראשון הלך לבית עולמו, השני חזר לארץ מולדתו

ואילו השלישי ירד מנכסיו

חייך רבי יוסף ואמר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד! וזה מה שאומר

לנו דוד המלך בתהלים: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה"

וכמו שקרה המעשה אתי שהעשיר הראשון "תצא רוחו", והשני "ישוב

לאדמתו" והעשיר השלישי "ביום ההוא אבדו עשתונותיו"